ריקוד הוא מחזה יוצא דופן מבחינה ויזואלית, יש שיגידו אומנות של ממש. בתנאים האלה קל לשכוח שזוהי גם פעילות גופנית
מהשורה הראשונה, שעשויה להיות מאומצת ואינטנסיבית במיוחד. בכך מסתתרים יתרונות מגוונים של הריקוד, אבל גם סיכונים שכדאי להכיר. המציאות היא שישנן פציעות ספורט שנחשבות לנפוצות במיוחד אצל רקדנים, שעלולות לגרום לנזק בלתי הפיך לאיברי הגוף, לעיסוק בריקוד או לקריירה שלהם. פיזיותרפיה לרקדנים הופכת למתבקשת בלא מעט מקרים.
מהן פציעות הריקוד הנפוצות ביותר? וכיצד פיזיותרפיה יכולה לסייע בטיפולן?
כפי שיוכל להעיד כל רקדן, הדרישות הפיזיות לריקוד גבוהות בכל קנה מידה. על מנת שניתן יהיה לרקוד בתדירות גבוהה ובמלוא העוצמה, על הרקדן להיות בעל כושר גופני משופר, סיבולת לב ריאה גבוהה, קואורדינציה, שמירה על שיווי משקל, גמישות ועוד. אם מוסיפים לכך את הריקודים האינטנסיביים, ובעיקר את האימונים הרבים הנדרשים בדרך לריקוד המושלם, מבינים טוב יותר את המעמסה שחלה על גוף הרקדן או הרקדנית.
יש כמה פציעות שהופכות למנת חלקם של רקדנים רבים, בכל הסגנונות. ה-פציעה של הרקדנים היא שברי מאמץ, החלים על העצמות. זוהי פגיעה הדרגתית, המתרחשת בטווח ארוך וכרוכה בכאבים עזים, בפגיעה ביכולת לבצע פעולות פיזיות שונות וכמובן שגם לרקוד. רקדן שמתעלם מסימני האזהרה של שברי המאמץ וממשיך להעמיס על הרגל, עלול לגרום לעיוות ולשבר של העצם – ולפעולות שיקום ממושכות, ביניהן כמובן פיזיותרפיה.
נקע הוא סיכון נוסף של רקדנים, כשהוא עלול להיגרם עקב תנועה לא טובה או שאינה טבעית, נפילה וכן הלאה. נקעים מגיעים בדרגות חומרה שונות: החל ממתיחה של הרצועה, דרך קריעה חלקית ועד לקריעה מלאה. ככל שהפגיעה חמורה יותר, כך עולה הצורך בתוכניות שיקום פיזיותרפי מקיפות וכך כל תוכנית עשויה להפוך להיות מאומצת ואינטנסיבית יותר (גם אם בדרך כלל באופן הדרגתי יחסית).
בריקוד, אנחנו עלולים להפעיל שרירים שלא מופעלים יתר על המידה ביום-יום. לעיתים השרירים מנסים לבשר לרקדן שהוא מתקרב מאוד לקצה גבול היכולת שלו באמצעות דלקת לא נעימה. הטיפול הפיזיותרפי במקרה הזה צפוי לכלול עבודה הדרגתית על השרירים ה"חדשים", מתוך מטרה לחזק אותם באופן הדרגתי. זהירות היא מצרך חובה בהקשר הזה, מכיוון שעבודה לא נכונה עם שרירים שאינם מתורגלים עלולה להסב לגוף נזקים שונים.
לכל רקדן יש את הטיפולים הפיזיותרפים המתאימים ביותר עבורו
טיפולי פיזיותרפיה כאמור הם מנת חלקם של הרבה מאוד רקדנים. ניתן להתבסס על הפיזיותרפיה כצעד מונע, כלומר, לחזק את כל מה שדורש חיזוק, לשפר את גמישות הגוף וכן הלאה – על מנת להקטין את הסיכויים לפגיעות בטווח הקצר או הארוך הנובעות מעצם הריקוד. במקרה הזה נדרש מעקב אחר ההתקדמות של הרקדן, תוך שאיפה להתאים את הטיפולים הפיזיותרפיים לסוג הריקוד, לדרגת הקושי שלו, לשרירים ולאיברים המופעלים במהלכו וכן הלאה. לכן, רבים ימליצו להעדיף פיזיותרפיסטים אשר מנוסים בעבודה עם אוכלוסיית הרקדנים.
הסוג האחר של הפיזיותרפיה נכנס לתמונה כאשר הפגיעה כבר נגרמה, במטרה לשקם את הרקדן או למנוע פגיעות עתידיות נוספות. ההכנסה של הטיפול הפיזיותרפי לתוכנית השיקום עשויה לקצר מאוד את התהליך ופרק הזמן הנדרשים עד לחזרה למוטב. כך למשל אפשר לשלב את הפיזיותרפיה עם טיפולים תרופתיים, או לחלופין להתבסס על הפיזיותרפיה כדי להקטין מעט מהמשקל היחסי של הטיפולים האחרים שעלולים להתברר כמזיקים וכבעלי תופעות לוואי.
לקריאה נוספת:
Physiotherapy for Dancers
5 Ways Dancers Benefit from Physiotherapy